קצת עלי

פשר חיי בפעימת חיי הנוכחית

יעל בת אדם, יוצרתsrl

כל אחת מאיתנו הגיעה לגוף החומר הנוכחי שלה על מנת לממש חלקים של חוזה עליו חתמה נשמתה בטרם כניסתה לגופה. לאחר חקר תודעתי אינטנסיבי שנמשך למעלה מ-28 שנה, ברור לי, כי נולדתי לפעימת החיים הנוכחית שלי, על מנת להבין, לדעת ולְלַמֵּד כי היצירה האולטימטיבית הינה קודם כל יצירת הדרך למפגש עם עצמי. 
במשך הרבה שנות יצירה הפחתי חיים בחומר ללא ידיעת עצמי.
ראיתי את העולם כאויב שעושה לי ופוגע בי, הייתי עבד נרצע לחיזוקים מבחוץ, ריציתי את הסובב אותי והתמכרתי לכל מיני אלמנטים שהשתלטו  על גופי ופגעו בו/בתפקודיו באופן שיטתי. 
עכשיו, משיש לי גם את אותי וגם את עצמי המתרחב ל-360 מעלות, אני רגועה, בטוחה ומסופקת מחיי כיוצרת כאישה כאם כחברה וכבת אדם הסקרנית לקראת הבאות.
ברור לי כי אני שליחה המביאה את הבשורה כי יצירה ותודעה הם צמד בלתי ניתן להפרדה

נקודות ציון במסע חיי היצירתיים

מנגנת על חליל צד

מוסיקה (שלב א׳)

כשהייתי ילדה אימי שלחה אותי ללמוד מלודיקה, חליליות, פסנתר וחליל צד. כשהיה עלי להחליט מה אלמד באוניברסיטה, בחרתי במוסיקה כי שום דבר אחר לא באמת עניין אותי ומוסיקה ידעתי. למדתי מוסיקה באקדמיה בתל אביב כחלק מהתכנות המקובל של: צבא, טיול לחו״ל, לימודים, נישואין, משכנתא, ילדים. 
כבר אז, היתה בי הידיעה כי מה שחשוב זה לא התיעוד אלא ההידהוד. ואכן התעודה של התואר הראשון שלי במוסיקה (חליל צד)  עדיין נמצאת אי שם בארכיון האוניברסיטה. בדיעבד מסתבר כי הבסיס המוסיקלי שכן קיבלתי בלימודי משמש אותי היום במוסיקה האולטימטיבית – המוסיקה התדרית

עפיפונים

טיילתי בחוף הים וראיתי עפיפון. כך זה התחיל.
איתרתי גרעין של בוני עפיפונים בארץ, למדתי מהם את האיך ובשנת 1989 יצרתי את החנות הראשונה לעפיפונים בחוף הצוק בהרצליה.
החנות הכילה את מיטב העפיפונים שיבאתי מאנגליה וארה״ב ובמקביל למכירה עסקתי בלימוד אלפי ילדים לבנות עפיפונים, יזמתי והייתי מנהלת אמנותית של פסטיבלי עפיפונים בינלאומיים בישראל, תיירתי בשמי העולם והעפתי עפיפונים מעשה ידי, כמו כן השתמשתי בעפיפונים שבניתי ככלי ביטוי לאמנות מחאתית ולאחר שסחטתי את כל המיץ של הדבר המדהים הזה והמשכתי הלאה. לא היתה לי את ההוויה הנדרשת להחזיק את זה כעסק. מעבר ליופי שתמיד עניין אותי, מה שבאמת למדתי מהעפיפון כי נידרשת רוח על מנת שהוא, כחומר יעוף למעלה.

 

קצת עלי, עיצוב אווירי בסונסטה אילת. יעל בת אדם

עיצוב חללים

את עיצוב החלליים האוירים פגשתי לראשונה בחללים הענקיים של המלונות והקניונים אותם ביקרתי במסגרת מסעותי לפסטיבלים שונים של עפיפונים ברחבי העולם. התחלתי עם עיצוב עפיפוני ענק שתפרתי ותליתי בחללים, המשכתי לבנרים ענקיים מעוצבים וסיימתי עם אלמנטים פיסוליים שהחלו תקופה חדשה בחיי. ההתחלה היתה מאתגרת כיוון שגם כאן הייתי חלוצה בתחום.
לאחר תקופה של כמה שנים ירדתי גם מהבמה הזו. 
מעצבים צצו כפטריות אחרי הגשם ולא יכולתי להתחרות בהם.כבר אז החלה להופיע ההבנה כי על מנת שאהיה מסופקת נידרש יותר מכישרון.

קצת עלי, ספירלה מלון אגמים, יעל בת אדם

פיסולים

בעודי כותבת מילים אלה, אני נדהמת מיכולתי להשקיע אינסוף זמן ואנרגיה רק על מנת שאוכל להמשיך ליצור.
למרות שלא היה לי שום נסיון בעפיפונים, בעיצוב חללים אוירים או בפיסולים לא היתה אופציה אחרת שהרי פירנסתי לבד שלושה ילדים.
הפעם עבדתי עם ארכיטקטים גאוותנים שהקשו עלי את החיים.
פיסלתי דברים נפלאים אך אט אט ומהר התמוטטתי והחלטתי די.
למרות שהרווחתי הרבה כסף, זה לא היה שווה את המאמץ.
לא היתה לי הוויה (BEING) להתמודד עם נפשות פועלות שרצו למצוץ את האנרגיה שלי והרגשתי שאם אני לא עוזבת, אני מאבדת את נשמתי.

מציירת בסטודיו

ציור במכחול

התחלתי לצייר באפריל 2000, לאחר כשלושה חודשי שהות בהודו. לא היה בי שום רצון לחזור וליצור בצילם של הארכיטקטים היהירים ומצאתי עצמי מתחילה לצייר עצים וטבע. בניתי לבד את הקנווסים וציירתי על הרצפה. 
המסע פנימה תפס הילוך גבוה ואורח חיי השתנה מקצה לקצה. עזבתי רשמית את עולם הארט התחרותי האדום ופניתי ליצירה יותר אינטימית שבאמצעותה נכנסתי יותר ויותר פנימה לנבכי נשמתי.
מסתבר כי לצייר כבר התחלתי כשבניתי עפיפונים, וכשעשיתי סקיצות לעיצובים ולפיסולים. רק שהפעם הייתי לבד ללא מסיחי דעת חיצוניים של ארכיטקטים ומנהלים שהכל יודעים.

 

פיתוח תודעה באמצעות אמנויות

ב-2008 נסעתי ל-7 שנים לארה״ב ללמוד פיתוח תודעה באמצעות אמנויות במסגרת בית הספר של הדרך הרביעית שמרכזו בצפון קליפורניה.
בארה״ב אף ציירתי את סדרת ציורי התנ״ך שלי וכתבתי את ספרי השני,  (בתמונה למטה)  על פי הפרשנות שלי את סיפורי התנ״ך שבחרתי.
במהלך שנותי בקליפורניה, ניגנתי מוסיקה קאמרית בהרכבים שונים וסולו,
עיצבתי תפאורות לתיאטרון שייקספירי,
גילפתי את מסגרות הציורים שלי, לימדתי נשימה וסיפרתי על תהליכי הציורים שלי.
חזרתי לישראל ב-2015 וקרסתי.
לא היה לי מה לצייר, 
לא היה עם מי לנגן,
לא היתה חברה, לא היה חבר,
הילדים בשלהם,
לא לא לא. ובשפתי הנוכחית, חייתי בצלם החוסר וההעדר.
אט אט ובבטחה נכנסתי לתהליך מיתה מודע של כל מה שלא שירת אותי וחצץ את הקשר שלי עם עצמי והיצירתי האותנטי שבי. 
נעזרתי בעבודת תדרים שאיתה אני גם עוזרת היום לאחרות ואחרים.

באיבוק אני מפענחת סיפורים תנ"כיים פשוטים לתמונות מעשיות ויזואליות שיכולות לפתוח את ליבך ולחולל מהפכה בתפיסת המציאות שלך.
בספר זה 11 ציורים המתארים דרכים שונות לפתח את הלב המטאפיזי שלנו בתמיכה של פרשנויות נטולות דת לסיפורי המקרא.

"כי הסיפור של דוד וגוליית לא עוסק באיזה קרב מופלא במישור מאובק בימי קדם. זה קרב בתוכיבתוך כל אחד מאיתנושבו החלק הקטן בנו שרוצה להתעורר למימדיו האמיתיים, חייב להתמודדולהרוג ! את ה״אויבים״ הרבים שבתוכנו. אויבים שיכולים להיראות כל כך ענקיים שהם יכולים לגרום לנו לייאוש
הספר מתאר סצנות מהטקסט המקראי ונותן משמעות רוחנית ומעשית לטקסט שרובנו הפסקנו לקרוא.
כל סיפור מלווה בציור שיצרתי כחלק מהנתיב האישי המתפתח שלי.
המשמעות של הטקסט המקראי היא מסר שכל מחפשת יכולה להשתמש בו כמו בכל הנוגע לרוחניות אותנטיתללא חלוקות וגבולות.

התחלתי בחקר ובפיתוח תודעתי בשנת 1994

התרוממות רוח עם יעל בת אדם

מאז שאני זוכרת את עצמי הרגשתי לא שייכת. משהו שלא ידעתי להגדירו היה חסר בי ויצר גלים של אי שקט מתמשך.
כשעסקתי ביצירה, נכנסתי לסטייט גבוה שהשתנה וירד פלאים ברגע שסיימתי אותה
זה תסכל ודכדך אותי.
הכל השתנה כשקראתי בשנת 1996 את ספרו של אושו: טנטרה, רוחניות ומין. נשמתי לרווחה והיה ברור לי כי בדרכי חזרה מפסטיבל העפיפונים הבינלאומי בתיאלנד בו השתתפתי – אני עוצרת באשראם של אושו בפונה ומעמיקה חקר.
התגלה לי עולם פנימי שריתק אותי, איתגר אותי ומשך אותי אליו כמו דבורה המתמגנטת לפרח.
הגילוי המרעיש שצף ועלה באחת המדיטציות בפונה, – כי אהבתי לילדי הינה התנייתית, היכה בי קשות וחיי קיבלו תפנית לעולם פנימי שעד היום אני מרותקת אליו והוא מרכז חיי.

קצת עלי, ארובורוס על תוף.

למדתי קבלה לסירוגין במשך כ-20 שנה, פיתחתי את תודעתי באמצעות אמנויות ב״דרך הרביעית״ במשך 12 שנה, אני מסטר אוטודידקטי בנשימה (פרנאימה, רברסינג) ישבתי מעל 11,000 שעות ויפאסנה, חוויתי מוות במסגרת 5 שנות ריפוי עם עבודת תדרים בהדרכתו של מס סג׳די מ-Exponential Intelligence למדתי ימימה,  העמקתי לעולם התודעות בגוף עם  אילנה רוגל, חוויתי את יופי התורה עם שולמית פישר חקרתי את עולמות הפסיכדליה ואני ממשיכה חקר בעולמות תוכן שונים המעשירים את שפתי ואת יכולתי לעזור לך לדעת את עצמך באופן הצבעוני והמוסיקלי שיש.

קצת עלי, רלטיביות, יעל בת אדם

ציור קולי הינו צמד תודעות שמעסיק אותי כל הזמן. המוסיקה הפנימית המצוירת במחשבות מעלות או מורידות ניתנת לשינוי כפונקציה של הפרספקטיבה בה אני נמצאת על ציר ה-0.  כל פעם שאני בדרך לקפיצת מדרגה, לשידרוג הסטייט שלי, אני נילקחת למחוזות דחוסי תדר שאם לא הייתי יודעת מה לעשות איתם, סביר להניח כי הייתי מזמן לוקחת את חיי.
הציור הקולי הינו תוצר של מיזוג הזהות הנצחית שהנני בזהות הפיסית המארחת אותי.אני רואה את הקולות שהם חסרי צורה אני ויודעת אותם כידיעה היודעת את עצמה.
ראיית הקולות הינה יכולת שלכל אחד ואחת מאיתנו יש אך היא רדומה וציור קולי מעיר את היפיפיה הנרדמת הזו ומביא אותך לעולם חדש  בו את יותר רגועה  ושולטת בנמצא. 
חסל סדר העולם ה״יצירתי/קורבני הישן בו היוצרים והיוצרות פועלות מתוך ידיעה הקשורה לזמן ולמקום מתוך ריצוי והתנצלות על קיומן.

ציור אינטואיטיבי

לאחרונה התפתחה תודעתי באופן אקספוננציאלי ואני יותר מכל רוצה לצייר את אינסוף הרעיונות שעולים בראשי וללמד ציור/יצירה אינטואיטיבית.
אני מציירת את חיי באופן אינטואיטיבי כל יום כל היום יותר ויותר ויותר קרובה למהותי היודעת את עצמה.
בקרוב אתחיל ללמד אותך בפרדס חנה לצייר, לנשום, לשמוע, לרקוד ולכתוב את חייך כפי שנועדו מלכתחילה ובאמצעות החושים לפתח אינטואיציה בריאה ונושמת שתרווח את חייך באופן שאינך יכולה אפילו לדמיין. 
מיועד למלכות שבחבורה.