fbpx

קצת עלי

יעל בת אדם, יוצרתsrl

פשר חיי בפעימת חיי הנוכחית

כל אחת מאיתנו הגיעה לגוף החומר הנוכחי שלה על מנת לממש חלקים של חוזה עליו חתמה נשמתה בטרם כניסתה לגופה. לאחר חקר תודעתי אינטנסיבי שנמשך למעלה מ-27 שנה, ברור לי, כי נולדתי לפעימת החיים הנוכחית שלי, על מנת להבין, לדעת ולְלַמֵּד כי היצירה האולטימטיבית הינה קודם כל יצירת עצמי. 
במשך 40 שנות יצירה הפחתי חיים בחומר ללא ידיעה העצמי.
ראיתי את העולם כאויב שעושה לי ופוגע בי, הייתי עבד נרצע לחיזוקים מבחוץ, ריציתי את הסובב אותי והתמכרתי לכל מיני אלמנטים שהשתלטו  על גופי ופגעו בו/בתפקודיו באופן שיטתי. 
עכשיו, משיש לי גם את אותי וגם את עצמי המתרחב ל-360 מעלות, אני רגועה, בטוחה ומסופקת מחיי כיוצרת כאישה כאם כחברה וכבת אדם הסקרנית לקראת הבאות.

נקודות ציון במסע חיי היצירתיים

מנגנת על חליל צד

מוסיקה (שלב א׳)

כשהייתי ילדה אימי שלחה אותי ללמוד מלודיקה, חליליות, פסנתר וחליל צד. כשהיה עלי להחליט מה אלמד באוניברסיטה, בחרתי במוסיקה כי שום דבר אחר לא באמת עניין אותי ומוסיקה ידעתי. למדתי מוסיקה באקדמיה בתל אביב כחלק מהתכנות המקובל של: צבא, טיול לחו״ל, לימודים, נישואין, משכנתא, ילדים. 
כבר אז, היתה בי הידיעה כי מה שחשוב זה לא התיעוד אלא ההידהוד. ואכן התעודה של התואר הראשון שלי במוסיקה (חליל צד)  עדיין נמצאת אי שם בארכיון האוניברסיטה.

עיצוב חללים

את עיצוב החלליים האוירים פגשתי לראשונה בחללים הענקיים של המלונות והקניונים אותם ביקרתי במסגרת מסעותי לפסטיבלים שונים של עפיפונים ברחבי העולם.
התחלתי עם עיצוב עפיפוני ענק שתפרתי ותליתי בחללים, המשכתי לבנרים ענקיים מעוצבים וסיימתי עם אלמנטים פיסוליים שהחלו תקופה חדשה בחיי.
ההתחלה היתה מאתגרת כיון שגם כאן הייתי חלוצה בתחום.
לאחר תקופה של כמה שנים ירדתי גם מהבמה הזו. 
מעצבים צצו כפטריות אחרי הגשם ולא יכולתי להתחרות בהם.
לא יכולתי לעצב עם החומרים שהם הציעו, לא יכולתי להתחרות במחיר והמעבר לפיסול היה פשוט מובן מאליו למרות שבחיים לא למדתי פיסול.

פיסולים

בעודי כותבת מילים אלה, אני נדהמת מיכולתי להשקיע אינסוף זמן ואנרגיה רק על מנת שאוכל להמשיך ליצור. שהרי אינני יודעת דבר אחר, אלא ליצור.
למרות שלא היה לי שום נסיון בעפיפונים, בעיצוב חללים אוירים או בפיסולים לא היתה אופציה אחרת שהרי פירנסתי לבד שלושה ילדים.
הפעם עבדתי עם ארכיטקטים גאוותנים שהקשו עלי את החיים.
פיסלתי דברים ניפלאים אך אט אט ומהר התמוטטתי והחלטתי די.
למרות שהרווחתי הרבה כסף, זה לא היה שווה את המאמץ.
לא היתה לי הוויה (BEING) להתמודד עם נפשות פועלות שרצו למצוץ את האנרגיה שלי והרגשתי שאם אני לא עוזבת, אני מאבדת את נישמתי.

ציור

התחלתי לצייר באפריל 2000, לאחר כשלושה חודשי שהות בהודו. לא היה בי שום רצון לחזור וליצור בצילם הארכיטקטים היהירים ומצאתי עצמי מתחילה לצייר עצים וטבע. בניתי לבד את הקנווסים וציירתי על הרצפה. 
המסע פנימה תפס הילוך גבוה ואורח חיי השתנה מקצה לקצה. עזבתי רשמית את עולם הארט התחרותי האדום ופניתי ליצירה יותר אינטימית שבאמצעותה נכנסתי יותר ויותר פנימה לנבכי נשמתי.
מסתבר כי לצייר כבר התחלתי כשבניתי עפיפונים, וכשעשיתי סקיצות לעיצובים ולפיסולים. רק שהפעם הייתי לבד ללא מסיחי דעת חיצוניים של ארכיטקטים ומנהלים שהכל יודעים.

במשך 20 שנה ציירתי על קנווס לסוגיו, עץ, משי, על פני ולאחרונה גם על ידי.  רב יצירותי הינם נסיונות להביע את שאינו ניתן להאמר אך אנו יודעות אותו כשאנו ניפגשות בו.

פיתוח תודעה באמצעות אמנויות

ב-2008 נסעתי ל-7 שנים לארה״ב ללמוד פיתוח תודעה באמצעות אמנויות במסגרת בית הספר של הדרך הרביעית שמרכזו בצפון קליפורניה.
בארה״ב אף ציירתי את סדרת ציורי התנ״ך שלי וכתבתי את ספרי השני,  (בתמונה)  על פי הפרשנות שלי את הסיפורים שבחרתי.
ניגנתי מוסיקה קאמרית בהרכבים שונים באופן מיקצועי,
עיצבתי תפאורות לתיאטרון שייקספירי,
גילפתי את מסגרות הציורים שלי אך עדיין משהו היה חסר.
חזרתי לישראל ב-2015 וקרסתי.
לא היה לי מה לצייר, 
לא היה עם מי לנגן,
לא היתה חברה, לא היה חבר,
הילדים בשלהם,
לא לא לא. ובשפתי הנוכחית, חייתי בצלם החוסר וההעדר.
אט אט ובבטחה נכנסתי לתהליך מיתה מודע של כל מה שלא שרת אותי וחצץ את הקשר שלי עם עצמי והיצירתי שבי. נעזרתי בעבודת תדרים שאיתה אני גם עובדת היום.

במקביל לעיסוקי המתמשך באמנות

התחלתי בחקר ובפיתוח תודעתי משנת 1994

קצת עלי, פרח לוטוס ,יעל בת אדם

מאז שאני זוכרת את עצמי הרגשתי לא שייכת. משהו שלא ידעתי להגדירו היה חסר לי ויצר בי אי שקט תמידי.
כשעסקתי ביצירה, נכנסתי לסטייט גבוה שהשתנה וירד פלאים ברגע שסיימתי אותה
זה תיסכל ודיכדך אותי.
הכל השתנה כשקראתי בשנת 1996 את ספרו של אושו: טנטרה, רוחניות ומין. נשמתי לרווחה והיה ברור לי כי בדרכי חזרה מפסטיבל העפיפונים הבינלאומי בתיאלנד בו השתתפתי – אני עוצרת באשראם של אושו בפונה ומעמיקה חקר.
התגלה לי עולם פנימי שריתק אותי, איתגר אותי ומשך אותי אליו כמו דבורה המתמגנטת לפרח.
הגילוי המרעיש, באחת המדיטציות, כי אהבתי לילדי הינה התנייתית, היכה בי קשות וחיי קיבלו תפנית לעולם פנימי שעד היום לא מפסיק לרתק אותי.

קצת עלי, ארובורוס על תוף.

למדתי קבלה לסירוגין במשך כ-20 שנה, פיתחתי את תודעתי באמצעות אמנויות ב״דרך הרביעית״ במשך 12 שנה, אני מסטר אוטודידקטי בנשימה (פרנאימה, רברסינג) ישבתי מעל 11,000 שעות ויפאסנה, חוויתי מוות במסגרת 5 שנות ריפוי עם עבודת תדרים בהדרכתו של מס סג׳די מ-Exponential Intelligence למדתי ימימה,  העמקתי לעולם התודעות בגוף עם  אילנה רוגל ממרכז מיגדלור ואני ממשיכה חקר בעולמות תוכן שונים המעשירים את שפתי ואת יכולתי לעזור לך לדעת את עצמך באופן הצבעוני והמוסיקלי שיש.

קצת עלי, רלטיביות, יעל בת אדם

כלי העבודה העיקרי שלי הינו ציור קולי המשלב באופן רב רובדי תדרים, צלילים, קולות, צבעים עם היבטים מודעים ותודעתיים של המרכז האינסטנקטיבי תנועתי, רגשי ושכלי בגוף החומר ובגוף הרוח.
הציור הקולי הינו תוצר פיסי/מטאפיסי של ראיית הקולות אותה אני יודעת כידיעה היודעת את עצמה.
ראיית הקולות הינה יכולת שלכל אחד ואחת מאיתנו יש אך היא רדומה וציור קולי מעיר את היפיפיה הנרדמת הזו ומביא אותך לעולם חדש  בו את יותר רגועה  ושולטת בנמצא. 
חסל סדר העולם ה״יצירתי/קורבני הישן בו היוצרים והיוצרות פועלות מתוך ידיעה הקשורה לזמן ולמקום.
מתוך ריצוי והתנצלות על קיומן

ברוכות הבאות לעולם יצירתיות ערה המשקף חברה נאורה שמודעת לעצמה ומונחת על ידי תודעה המכילה 99% מהוויתינו.
בציור הפנים מימין ״רלטיביות״ התו הקטנטן מייצג את המימד הפיסי וכל השאר את העולם המטאפיסי /רוחי נשמתי. 
המטרה בעידן הנוכחי היא למזג בינהם מתוך בחירה חופשית.